🎧 לצפייה בשיעור המקורי ביוטיוב: לחצו כאן
בתפילת שחרית, בפסוקי דזמרה, אנחנו אומרים כל בוקר רשימה ארוכה: ״עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים, נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים, ה׳ מַתִּיר אֲסוּרִים, ה׳ פֹּקֵחַ עִוְרִים, ה׳ זֹקֵף כְּפוּפִים, ה׳ אֹהֵב צַדִּיקִים״ (תהילים קמו, ז–ח).
כל הרשימה מדברת על אנשים במצוקה: עשוקים, רעבים, אסורים, עיוורים, כפופים. ואז, באמצע, מופיע ״ה׳ אוהב צדיקים״. מה עושה הצדיק ברשימת הנזקקים?
בפרשת ויחי מקבל עם ישראל את שמו. בברכת יעקב אבינו לשבט יהודה נאמר: ״יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ״ (בראשית מט, ח). מה פירוש ״יודוך אחיך״? המפרשים אמרו על כך כמה פירושים, ויש פירוש חשוב בתרגום יונתן: ״יהודה, אתה הודית על מעשה תמר... לך יודו אחיך, ויקראו יהודים על שמך״.
כאן אנחנו מקבלים את התואר ״יהודים״. לא קוראים לנו ראובנים, ולא שמעונים, ולא לויים, אלא יהודים, על שם יהודה. ובשבוע שעבר הובאו דברי ה״שפת אמת״ על כך: מדוע נבחר דווקא השם יהודה? משום שאנחנו מודים לה׳ תמיד, בין בטוב ובין ברע. זה עיקר תפקידנו, ולכן נקראנו יהודים.
יהודי יקר שאל שאלה יפה על הפסוק ״ה׳ אוהב צדיקים״, וסיפר שהתפעל מהתשובה שקיבל. הפסוקים שלפניו ואחריו מדברים על עשוקים, רעבים, אסורים, עיוורים וכפופים. הצדיק אינו מסכן. הוא אינו עשוק, רעב או עיוור. מה מקומו ברשימה הזאת?
התשובה, כך שמע ממשגיח, ונמצאה גם בספר, מבוססת על דברי רבנו יונה בשערי תשובה. מהו הדבר שהצדיק רוצה בו יותר מכל דבר בעולם? מהי תאוותו הגדולה ביותר?
הצדיקים משתוקקים להרגיש כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותם. הם רוצים להפיק רצון מה׳, שיחפוץ בהם. ומי שהקדוש ברוך הוא רוצה בו זכה לכול, כנאמר: ״חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ״ (תהילים ל, ו).
לפי זה מובן הפסוק היטב. ״ה׳ אוהב צדיקים״ פירושו: ה׳ נותן לצדיק את מה שהוא משתוקק אליו יותר מכול, את אהבתו. ה׳ מראה לו כמה הוא אוהב אותו.
ואיך עושים זאת? כשהקדוש ברוך הוא עושה עמך ניסים ונפלאות. כשאתה רואה השגחה פרטית מיוחדת: בדיוק בשעה שהיית צריך, בדיוק בזמן שרצית, הכול מסתדר. אתה מבין שבורא עולם סידר מערכות ופעל הכול למענך, ברגע הנכון. ברגע כזה אתה מרגיש כמה ה׳ אוהב אותך.
יהודי סיפר שסיים לעבור על פנקס ההודיה. הוא התחיל לדפדף, דף אחר דף, ובאמצע התחיל לחשוב: מה עשיתי שבורא עולם אוהב אותי כל כך? ראה מה ה׳ עשה בשבילי כאן, וכאן. כאן בדיוק הפגיש אותי עם אדם הנכון, וכאן בדיוק החנות נפתחה כשהגעתי.
הוא הרגיש: מי אני ומה אני שבורא עולם משתדל בשבילי כל כך.
בפנקס מובא סיפור נוסף, ממכתב ששלח יהודי אחד. הוא סיפר שאחרי שנעשו לו ניסים גלויים, התחזק בהודיה ולא הפסיק. הוא מצא עצה: להקדיש בכל יום חמש דקות לחשוב על הטובות שה׳ עושה עמו.
אותו יהודי היה הולך בערבים ומונה לעצמו את הדברים הטובים שה׳ עשה עמו. יום אחד הלך בדרך, במקום שקט ובודד שאיש לא עבר בו, והתחיל למנות: זה עשה ה׳ בשבילי, וזה, וזה. באמצע פרץ בבכי אדיר.
הוא לא יכול היה להפסיק לבכות. בכה כך חצי שעה. מה קרה? פתאום הבין, באמת, מה זה: מלך מלכי המלכים עושה למענו, הקטן, כל כך הרבה טובות. ״מה עשיתי שמגיעים לי כל כך הרבה דברים מופלאים?״ הוא הרגיש בושה עצומה לפני בורא עולם, שעשה עמו כל כך הרבה טוב.
זה בכי שאינו מצער. הוא בא מרוב אהבה ובושה מול בורא עולם. הנה מה שאפשר להשיג בחמש דקות: כשאדם כותב את החסדים, חוזר עליהם ועובר עליהם, הוא מגיע לדרגות גבוהות ומרגיש את אהבת ה׳ בצורה יוצאת מן הכלל.
יהי רצון שנזכה כולנו להתחזק ולדעת: בחמש או עשר דקות ביום, כשאדם עובר על חסדי ה׳ עמו, הוא מרגיש ה׳ אוהב אותי. ומי שהקדוש ברוך הוא רואה שהוא רוצה לראות, ה׳ אוהב צדיקים, ומראה להם כמה הוא אוהב אותם.